פסק-דין בתיק בע"מ 5082/05

הנשיא א' ברק:

           לאה מבקשת למסור לאימוץ את בנה ראובן, אותו ילדה מחוץ למסגרת הנישואין. היא מסרבת לחשוף את זהות אביו של ראובן, אם כי מסרה כמה פרטים מזהים, בנאמנות, למקרה שהקטין יזדקק למידע בהמשך חייו. האם ניתן להכריז כי ראובן בר אימוץ כלפיו אביו, משום ש"אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו"? זו השאלה העומדת להכרעה בערעור זה. בפסק דיננו (מיום 7.7.2005) החלטנו ברוב דעות, כנגד דעתה החולקת של השופטת א' פרוקצ'יה, לקבל את הערעור. החלטנו לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (מיום 7.12.2004) ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מיום 14.4.2005) ולהכריז כי הקטין הינו בר-אימוץ כלפי אביו, לפי סעיף 13(א)(1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981. ציינו כי נימוקינו יינתנו בנפרד. הנה נימוקינו.

העובדות

1.        הקטין שעניינו עומד בפנינו נולד ביום 16.8.2004 לאימו המשיבה 3 (להלן - האם). האם, רווקה ילידת 1984, הרתה בעת שירותה הצבאי. כבר בשלבים מוקדמים של ההיריון חשדה האם כי היא בהריון. היא שיתפה בחששותיה את חברה, אביו של הקטין, אך הוא לא האמין לה כי אמנם הרתה ממנו ומאז ניתק כל קשר עימה. נסיונות האם ליצור עימו קשר טלפוני לא צלחו. האם דחתה את הבירור הרפואי אודות ההיריון, עד שלא ניתן היה להתכחש עוד להיריון. בשלב זה, כשהאם הייתה בחודש השביעי להריונה, לא ניתן היה להפסיק את ההיריון. האם הופנתה למעון "אמירים" בירושלים, המטפל בנערות ובנשים שנקלעו להיריון לא מתוכנן ומבקשות להסתיר את ההיריון. היא טופלה במעון כחודשיים וחצי, עד לידת הקטין. האם הביעה רצון למסור את התינוק העתיד להיוולד לאימוץ. איש לא ידע על ההיריון, מלבד חברה קרובה אותה שיתפה בסוד. האם סירבה בכל תוקף לשתף את הוריה במצבה או לשקול את האפשרות שתגדל את התינוק בעצמה. יצוין, כי זהו היריון שני לאם. באפריל 2003 היא ילדה בת (מגבר אחר), אשר נמסרה לבקשתה לאימוץ.

2.        עם לידתו הועבר הקטין למשפחת אומנה זמנית, המיועדת לשהיית תינוקות לתקופות קצרות. ששה ימים לאחר לידתו חתמה האם (ביום 22.8.2004) על הסכמת הורה לאימוץ בפני פקידת סעד של השירות למען הילד. האם ביקשה כי התינוק יימסר לאותה המשפחה שאימצה את בתה, כדי שהאחים יגדלו יחד. היא סירבה למסור פרטים על אביו של הקטין, פרט לדתו, גילו, מוצאו, עיסוקו ומצבו המשפחתי. בשיחה אישית נאותה האם למסור גם את עיר מגוריו ואת שמו הפרטי. האם מסרה פרטים אלה רק לאחר שהשתכנעה כי המידע לא ישמש לצורך ניסיון לאתר את האב, וכי המידע חשוב לטובת הקטין, אם לצורך איתור מחלות תורשתיות ואם כדי למנוע אפשרות של נישואי אחים. היא סיפרה שמדובר בחבר שהכירה לפני כשנתיים, נפרדה ממנו וחזרה לקשר עימו והיא אינה מוכנה בשום פנים ואופן לשתפו בכך שהרתה לו.

ההליך בבית המשפט לענייני משפחה

3.        המבקש - בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה - הגיש (ביום 5.9.2005) בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, להכריז כי הקטין הינו בר אימוץ וכי נתמלא לגביו, ביחס לאביו, התנאי הקבוע בסעיף 13(1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן - חוק האימוץ). בבקשה צוין כי האם חתמה על טופס הסכמת הורה לאימוץ. היא מסרבת למסור פרטים מזהים אודות האב, פרט לאותם פרטים שציינה בפני פקידות הסעד. כן צוין כי האם הודיעה שאם ייווצר חלילה צורך לטיפול מציל חיים בעתיד עבור הקטין, תסכים לחשוף את זהות האב. על רקע זה נטען בבקשה כי אין אפשרות סבירה לזהות את אבי הקטין, למצאו ולברר דעתו ועל כן יש לשמוע את הבקשה במעמד צד אחד. לבקשה צורף תסקיר של פקידת סעד לחוק האימוץ (מיום 23.8.2004), בו תוארו נסיבותיה האישיות של האם, נסיבות הריונה וסירובה לחשוף את זהות האב. על פי האמור בתסקיר, האב הוא חבר שהאם הכירה לפני כשנתיים, נפרדה ממנו וחזרה לקשר עימו. היא ניסתה לשתפו בכך שהיא בהיריון אך הוא לא האמין. באותה עת גם היא עדיין לא הייתה משוכנעת שהרתה ולכן לא ניסתה לשכנעו. השניים נפרדו ואינם בקשר. נמסר בתסקיר כי האם חוששת שאם תשתף כעת את האב בכך שהרתה לו, הוא יתקשה להאמין ולקבל זאת, עלול לטעון שההיריון ממישהו אחר, ולספר על כך לחבריו. האם אינה מוכנה לעמוד בכך בשום אופן, כאשר איש אינו יודע על כך שהרתה, גם לא הוריה. עוד צוין בתסקיר כי אף גבר לא התעניין בקטין ולא טען לאבהות.

4.        בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז) הורה למבקש להבהיר אם לדעתו לא קיימת חובה לברר את זהות האב במקרה זה, כדי למנוע טענות בעתיד. בית המשפט ציין כי נראה שדי במידע שמסרה האם כדי לנסות לאתר את האב. המבקש הודיע בתגובה (ביום 23.9.2004), כי לשיטתו יש ליתן פירוש מרחיב לסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ ולכלול בו מקרה של אם המסרבת למסור פרטים אודות האב כמקרה בו "אין אפשרות סבירה לברר מהי דעת ההורה". כך במיוחד על רקע העובדה שהאם פנתה לאב בנסיון לספר לו ולשתף אותו בעובדת הריונה והאב בחר להתעלם מכך ולא התעניין באם, בהיריון או בקטין בכל דרך עד היום. די בהתנהגות זו של האב כדי לכבד את רצונה של האם שלא למסור פרטים מזהים אודותיו וכדי להסיר מהרשויות את חובת איתורו וזיהויו. עוד הבהיר המבקש כי הפרטים שמסרה האם אודות האב נמסרו רק לאחר שהובטח לה מפי פקידת הסעד כי נועדו אך לטובת הקטין וכי לא יעשה בהם שימוש לצורך איתור האב.

5.        בדיון בבית המשפט לענייני משפחה (ביום 19.10.2004) העלה בית המשפט את האפשרות כי תיעשה פנייה אל אביו של הקטין באמצעות פרסום בעיתון. המבקש הודיע כי שאלת הפרסום תישקל, וכי הדבר יובא גם בפני האם בפגישה בשירות למען הילד. בפגישה שנערכה עם האם התברר כי היא מתנגדת בכל תוקף לפרסום מודעה בעיתון. היא חוששת כי הפרסום יחשוף את עובדת הלידה בפני בני משפחתה, מהם הסתירה את דבר ההיריון. לדבריה, אם העניין ייוודע להוריה תהיה "מלחמת עולם שלישית" והיא תגורש מהבית. האם ציינה כי נודע לה "משמועות" כי האב נסע לחו"ל. כן חזרה האם ודחתה את האפשרות כי היא עצמה תגדל את הקטין. נוכח זאת, המבקש עמד על בקשתו להכריז כי הקטין בר אימוץ לפי סעיף 13(א)(1) לחוק. 

6.        בית המשפט לענייני משפחה (השופט ש' אלבז) דחה את הבקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ. בפסק דינו (מיום 7.12.2004) דחה בית המשפט מכל וכל את עמדת פקידת הסעד, כי אם יעשה שימוש בפרטים שמסרה לה האם תהיה בכך משום מעילה באימון והפרת חובה אתית לשמור בסוד את הפרטים. בית המשפט בחן את חובות הסודיות ודיני החיסיון הנוגעים לעובדים סוציאליים ומצא כי במקרה דנן מתקיימים החריגים המתירים גילוי המידע שנמסר לעובד הסוציאלי. כך, בין היתר, משום שהמידע שמסרה האם אינו מן הדברים שלפי טיבם נמסרים בדרך כלל מתוך אמון שישמרו בסוד ומכל מקום הצורך לגלות את המידע לשם עשיית צדק עדיף על העניין שלא לגלותו (סעיף 50א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"ז-1976). בית המשפט הוסיף כי יתכן שפקידת הסעד כלל לא הייתה רשאית להבטיח לאם שמירת סודיות, שכן הבטחה כזו מנוגדת לתקנת הציבור. לאחר דחיית הטענה בדבר אפשרות השימוש בפרטים שמסרה האם, דן בית המשפט בארבעה היבטים מהותיים שמעלה, לשיטתו, הבקשה להכרזת בר אימוץ. ההיבט הראשון הוא זכות אב לדעת על ילדו ולהביע דעתו באשר לאימוץ. הסתרת זהותו מונעת בעד האב החובה לדאוג לילדו ולהביע עמדתו בשאלה גורלית בחיי בנו. בהקשר זה עמד בית המשפט על תמורות חברתיות ומשפטיות שחלו בישראל בעשורים האחרונים, המקדמות את השוויון בין המינים בכל הכרוך באחריות לגידול הילדים ובטיפול בהם. בית המשפט סבר כי לא ניתן לזקוף לחובתו של האב את העובדה שלא התעניין בקטין. כאשר שמע על ההיריון מפי האם, גם היא עדיין לא הייתה משוכנעת בהיריון. בהמשך, לא ברור כיצד יכול היה האב לבטא התעניינות בקטין, כאשר לא ידע על מועד הלידה המדויק ומקום הלידה. אין זה מעשי לדרוש מהאב "לחפש את ילדו". בית המשפט קבע, איפוא, כי זכותו של אב לדעת על קיומו של בנו הקטין וזכותו להגיב לבקשה למסירת בנו לאימוץ.

7.        ההיבט השני בו דן בית המשפט לענייני משפחה הוא זכותו של אדם לדעת מיהו אביו. בית המשפט עמד על אינטרס הקטין בחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית והצגת הייחוס המשפחתי. לחסימת דרכו של המאומץ לדעת מי אביו עשויות להיות גם השלכות חומריות, כגון סיכול היכולת של המאומץ לממש את זכותו החוקית לרשת את אביו הטבעי. ההיבט השלישי שבחן בית המשפט הוא סירוב האם לגלות את זהות האב. נפסק כי לאם אין "זכות" שלא לגלות את זהות האב. אמנם אין דרך לכפות עליה לחשוף את זהות האב, אולם משהונח בפני בית המשפט מידע המאפשר מציאת האב, לא יוכל בית המשפט להתעלם מן המידע. ההיבט הרביעי הוא חשיבות זיהוי האב לצרכים רפואיים. בית המשפט ציין כי האם אמנם הבטיחה כי במקרה של צורך רפואי של הקטין היא תחשוף את זהות האב, אך מה יקרה אם תעלם, או שמא דווקא האב הוא שיזקק לקטין מסיבות רפואיות?

8.        סיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה פסק כי נוכח ריבוי הפרטים המאפשרים לזהות את האב ללא מאמץ רב, אין לקבוע כי "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה". בית המשפט סבר כי אין ללכת בעקבות ההלכה שנפסקה בע"א 29/74 פלוני ופלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כח(2), 169, להלן - הלכת פלוני ופלונית) הן בשל הבדלים עובדתיים, הן בשל התמורות שחלו בחברה הישראלית במהלך השנים, המחייבת בחינה מחדש של השיקולים השונים. בית המשפט הוסיף כי ניתן יהיה לדון מחדש בעניינו של הקטין לאחר שהמבקש ינקוט בצעדים סבירים לאיתור האב.

בית המשפט המחוזי

9.        על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הוגש (ביום 26.1.2005) ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בדיון (ביום 22.2.2005) הורה בית המשפט לצרף להליך את המועצה הלאומית לשלום הילד, על מנת לשקול אפשרות כי יישמע קולו של הקטין המועמד לאימוץ. בעקבות זאת מונתה המשיבה 2 מן המועצה הלאומית לשלום הילד כאפוטרופוס לדין לקטין. עמדתה של המשיבה 2 בבית המשפט המחוזי הייתה שאם יש סיכוי קל שבקלים לאתר את האב, יש לעשות כל מאמץ אפשרי לעשות כן, אף אם יהיה בדבר כדי לפגוע בפרטיות האם או באינטרס הכללי של ילדים בסיטואציות דומות. הכרעה בעניין הקטין צריכה להתקבל במנותק משיקולי מדיניות או משיקולים שבטובת ההורה שכבר ויתר על הקטין. לדיון בפני בית המשפט המחוזי (ביום 17.3.2005) זומנה גם האם. היא הסבירה טעמיה לסירוב לחשוף את זהות האב, שעיקרם חשש מתגובת משפחתה ומפרסום המקרה ברבים. האם סיפרה לבית המשפט כי העלתה בזמנו בפני האב את האפשרות שהיא בהיריון, אך הוא התעלם מכך ומאז נותק הקשר ביניהם. האם אמרה כי אם תפגוש את האב כיום, לא תגלה לו על הולדת הקטין. יחד עם זאת, היא הביעה נכונות למסור את פרטי האב אם אלו ישמרו במעטפה סגורה וחתומה שתופקד בתיק האימוץ. ניתן יהיה להשתמש במידע אם יזדקק לכך הקטין מסיבות רפואיות או בהגיעו לגיל 18, אם יבקש לברר את זהות האב.

10.      בית המשפט המחוזי (השופטים י' צבן, מ' דרורי וי' שפירא) דחה את ערעורו של המבקש. השופט י' צבן, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, ציין כי במידע שמסרה האם טמון סיכוי סביר מאוד לאיתור האב במאמץ לא ניכר במיוחד, תוך שימוש במאגרי מידע של הרשויות, כגון צה"ל ומשרד הפנים. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי היה גם הוא בדעה כי יש לסטות מהלכת פלוני ופלונית. לשיטתו, ההלכה אינה עולה בקנה אחד עם זכותו הטבעית והבסיסית של האב לדאוג לילדו ולהביע עמדה בשאלת מסירתו לאימוץ. התעלמות מזכויות האב אינה מתיישבת עם רצון לטפח את אחריות האב לילדיו ועם מעמדו המשפטי של האב בחוק האימוץ. המצב החברתי כיום ביחס לחלקו של האב ומעמדו בגידול ילדים ובטיפול בהם, והתמורות שחלו מאז פרשת פלוני ופלונית, מהווים טעם נוסף לסטות מהלכה זו. אין למנוע מהאב את הידיעה שהוא אב, ואין לשלול ממנו את ההזדמנות להביע דעתו על אימוץ ילדו.

11.      עיקר הדיון בפסק הדין המחוזי הוקדש לזכויות האב, במסגרת בחינת קיום תנאי סעיף 13(א)(1) לחוק. יחד עם זאת, נבחנו הדברים גם מנקודת המבט של הקטין. נפסק כי טובתו וזכותו של קטין לדעת מי אביו ולגדול אצל הוריו הביולוגיים. וכך כותב השופט י' צבן:

"הילד זקוק לקשר עם שני הוריו הטבעיים או לפחות לידיעה מי הוא אביו, ולסיכוי לקבל מאביו גם חום ואהבה ואף אפשרות לקבלת טיפול רפואי, שבלעדי המידע הגנטי של אביו לא יוכל הילד לקבלו. בנפש הקטין, שאינו יודע מי הוא אביו, נפער 'חור שחור', המהווה מחסום בלתי עביר לכל דבר ועניין שידיעת זהות האב יכולה להשפיע לטובה על נפשו ותודעתו. ... כמו-כן, קיימת אפשרות לפיה האב ירצה לגדל את הילד בעצמו, ואין להתעלם מזכויותיו של האב בהקשר זה. ... זאת, ועוד, המידע בדבר זהות אביו הוא בעל ערך כלכלי לקטין, שזכאי לרשת את אביו הביולוגי" (עמ' 17-19 לפסק הדין).

השופט מ' דרורי, שהצטרף לעמדת השופט י' צבן, הוסיף משלו וכתב כי "אין כל הצדקה עניינית או מוסרית לגרוע ממערכת זכויותיו של האב הבלתי ידוע ... כאשר כיום, בעיניים פקוחות, מבקשת מאיתנו המדינה לעצום את עינינו ולא לחפש ולאתר את האב, בעוד אשר... ניתן בקלות יחסית ובעזרת המחשבים של המדינה וצה"ל לאתר את האב" (עמ' 21-22 לפסק הדין). בית המשפט המחוזי אישר, איפוא, את הקביעה כי יש לנקוט צעדים סבירים למציאת אבי הקטין, במטרה לקבל עמדתו בשאלת האימוץ.

12.      מכאן הבקשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לרשות ערעור. בהסכמת כל הצדדים, החלטנו לראות את הבקשה  כאילו ניתנה רשות ערעור ולדון בה כבערעור. כן החלטנו לצרף להליך את האם. בדיון  לפנינו (ביום 6.7.2005) שבה והביעה האם את סירובה לחשוף את שמו של האב ואת התנגדותה הנחרצת לכך שיעשה נסיון לאתרו באמצעות פרטי המידע שמסרה לפקידת הסעד. היא הדגישה כי הובטח לה שהמידע יועבר רק לקטין בהגיעו לגיל 18 ולא ישמש לאיתור האב. האם סיפרה בדיון לפנינו כי הכירה את האב במשך כשנתיים. הם היו חברים, נפרדו, ושבו להיות בקשר. לדבריה, כאשר שיתפה את האב בחששותיה כי הרתה ממנו, הוא אמר שזה לא נכון, לא האמין לה, ומאז ניתק קשר איתה. האם חשה כי האב נהג בחוסר איכפתיות. ברגע ששמע על עניין ההיריון - הסתלק. היא לא ראתה אותו מאז. הוא לא התקשר, לא התעניין, לא שאל. ניסיונותיה שלה ליצור עימו קשר טלפוני במהלך ההיריון עלו בתוהו.